סקירת השפעות פעילות גופנית אירובית על טיפול נפשי בסובלים מ PTSD / ירון בריל

Crombie, K.M., et. al. (2023).  Review: Aerobic exercise in the treatment of PTSD: An examination of preclinical and clinical laboratory findings, potential mechanisms, clinical implications, and future directions. Journal of Anxiety Disorders, 94. 

https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2023.102680 

1. הסקירה כללה 9 מחקרים מהשנים 2015 – 2021 על השפעות פעילות גופנית אירובית (פג"א) על הצלחת טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי (טיפול נפשי) באוכלוסיות שונות הסובלות מ PTSD. 

   
   

2. הסובלים מ PTSD לרוב לא מבצעים את מינימום הפעילות הגופנית המומלצת ע"י משרד הבריאות האמריקאי (שבועי: 150 דקות פעילות בעצימות מתונה לדוג' הליכה מהירה, ריצה קלה, ובנוסף שני אימוני כוח בעצימות מתונה לכל קבוצות השריר הגדולות).

   
   

3. השילוב של המחסור בפג"א והסימפטומים הנפשיים האופייניים לסובלים מ PTSD (התמכרויות לסמים/אלכוהול, חרדה, דיכאון, בעיות שינה) מכפילה עד משלשת את הסיכון להתפתחות תסמונת מטבולית, מחלות לב/כלי דם, סכרת סוג 2, וסיכון כללי גבוה יותר למוות ביחס לאוכלוסייה דומה ללא PTSD. 

   
   

4. בהתחשב בסיכון לסובלים מ PTSD וליתרונות הידועים מחקרית של פג"א, ניתן להציע כי גם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים וכו' ימליצו/יתנו מרשם לפג"א לסובלים מ PTSD. 

   
   

5. סקירה של מחקרים קליניים ופרה-קליניים עדכניים מצביעה על כך שבנוסף להפחתת סיכון למחלות ושיפור איכות חיים פיזיולוגית, פג"א משפרת את השפעות הטיפול הנפשי בסובלים מ PTSD. 

   
   

   

   
   

6. יש חשיבות גדולה לתזמון הפג"א ביחס לטיפול הנפשי. נראה שיש שיפור ניכר לחיוב בהצלחת הטיפול כאשר פג"א משובצת מיד אחרי הטיפול הנפשי. לגבי פג"א לפני הטיפול כנ"ל, התוצאות אינן אחידות ולרוב לא מציגות השפעה כלשהי למעט שיפור במדדים פיזיולוגיים/בריאותיים. 

   
   

7. יש מספר מנגנונים נוירולוגים המשוערים כמתווכים בין השפעות פג"א לטיפול הנפשי. כנראה ששילוב המנגנונים יוצר את ההשפעה החיובית ולא אף מנגנון בפני עצמו; 1. הפעלת קולטני אנדו-קנבואידים (משפיע במוח לדוגמה על זיכרון, מצב רוח ותיאבון), 2. הפרשות דופמין (מווסת מצב רוח, מוטיבציה, ריכוז ועוד), 3. הפרשות BDNF (תחזוקה ובריאות תאי עצב במוח, מעודד פלסטיות מוחית והיוצרות תאי עצב חדשים במוח), 4. הפעלת mTOR (הפעלתו מעודדת בניית חלבון בתוך התא). 

   
   

8. ההשפעות החיוביות של פג"א על ההיפוקמפוס (מבנה מוחי האחראי על יצירת זיכרונות חדשים) ידועות זה מכבר ובעיקר על ה dentate-gyrus (DG). בשנים האחרונות התגלה כי ה DG מגלם תפקיד חשוב בהבחנה בין גירויים ובעיקר בין גירויים דומים. נראה כי השילוב של פג"א אחרי טיפול נפשי עוזר דרך חיזוק ה DG להבחין בין גירויים שהם סכנה אמיתית (האירוע הטראומתי) לגירויים דומים אך לא קשורים (גירויים ניטרליים אשר מפעילים סימפטומים של PTSD).

   
   

9. התייחסויות:

   א. המחקרים התמקדו בהשפעות פג"א על טיפולי חשיפה וטיפולי הכחדת פחד. טיפולים אלה נראים כיום כאפקטיביים ביותר לטיפול ב PTSD אולם מציגים חזרת סימפטומים ברמה של 53% - 60% מהמטופלים. לא הייתה התייחסות לשילוב של תרופות פסיכיאטריות ופג"א (לדוג' במחקרי דיכאון הודגם כי שילוב של פג"א עם טיפול תרופתי מובילות לתוצאות חיוביות מאוד יותר מתרופות ללא פג"א).

   
   

   ב. הכותבים התייחסו לכך שלא קיימת מתודולוגיה סדורה למחקרים מהסוג שהיו בסקירה ולכן כמעט ולא קיימים מחקרים המשווים השפעות פג"א לפני טיפול נפשי ואחרי טיפול נפשי. בנוסף לא הייתה כל התייחסות להשפעת סוגים אחרים של פעילות גופנית כדוגמת אימוני כוח, אימוני אינטרוולים עצימים או אימוני יוגה (לדוג' השפעות חיוביות של תרגול יוגה על הסובלים מPTSD הוצגו מחקרית וטיפולית לפני יותר מעשור).

   
   

   ג. הכותבים מתייחסים לכך שקיימת שונות אדירה בין המחקרים לגבי רמות הפג"א הנבדקות (כפי שמתבטא בדופק מטרה או רמת מאמץ ביחס ל VO2max) וכן משך הפג"א במחקרים שונים. כן לרוב לא מדווח השתתפות עצמאית לפני או אחרי המחקרים בפעילות גופנית.

   
   

   ד. רוב המחקרים התבצעו בטווחי זמן קצרים מאוד ומעטים מהם בחנו השפעות לטווח ארוך.