הפרעת קשב וריכוז (ADHD-Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא אחת ההפרעות הנוירו-התפתחותיות הנפוצות ביותר בקרב ילדים ומתבגרים, וממשיכה לעיתים קרובות להשפיע גם על מבוגרים. כ-5-10% מהילדים מאובחנים עם ADHD, ולפחות מחציתם ממשיכים לחוות תסמינים גם בבגרותם (American Psychiatric Association, 2013). הפרעת קשב מאופיינת בקושי לשמור על ריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות. תסמינים אלה משפיעים על תחומי חיים רבים, כולל התחום הספורטיבי. עם זאת, ספורט תחרותי עשוי גם להשפיע באופן חיובי על הפרעת הקשב כמו גם להיות מושפע ממנו. יחסי הגומלין החיוביים בין הספורט לתסמיני ה ADHDיכולים להיות ממוקסמים על ידי עבודה נכונה עם הספורטאי. מאמר זה יעסוק בהשפעת ADHD על ספורטאים תחרותיים, כיצד ספורט משפיע על תסמיני ADHD ואיך פסיכולוג מתחום הספורט יכול לתרום לספורטאים אלו.
האם ADHD מהווה יתרון או חסרון בספורט תחרותי?
האתגרים המרכזיים של ספורטאים עם ADHD מתמקדים ביכולתם לשמור על ריכוז וקשב לאורך זמן, להתמודד עם לחצים, ולהתנהל בצורה עקבית ואסטרטגית במהלך אימונים אך גם במהלך תחרויות המהוות גורם לחץ משמעותי Swanson et al., 2018)). הספרות המחקרית בתחום מצאה כי ספורטאים עם ADHD נוטים להציג רמות גבוהות יותר של אימפולסיביות ונטייה לסיכון, מה שעשוי להוביל להחלטות פחות מבוקרות במצבי לחץ כגון תחרויות (Halperin et al., 2020). זאת ועוד, ספורטאים עם ADHD חווים קושי משמעותי בניהול עומסים רגשיים הקשורים לביצועים תחרותיים, מה שמוביל לשחיקה נפשית מהירה יותר בהשוואה לספורטאים ללא ADHD (Barkley, 2015).
יחד עם זאת, מספר מחקרים מצביעים על כך ש ADHD עשויה להיות גם בעלת יתרונות מסוימים עבור ספורטאים. רמות גבוהות של אנרגיה והיפראקטיביות עשויות להוות יתרון בענפי ספורט הדורשים כוח מתפרץ, תגובה מהירה ויכולת תמרון, כגון כדורגל, כדורסל או אמנויות לחימה (Cortese et al., 2017). בנוסף, נטייתם לאימפולסיביות עשויה לעיתים להוביל לתגובה מהירה יותר במצבים מסוימים, מה שיכול להוות יתרון תחרותי בענפים מסוימים.
הקשר בין ADHD לביצוע בספורט הינו מורכב. בעוד ADHD משפיע לטובה ולרעה על הביצועים בספורט, הספורט יכול להשפיע על תסמיני הADHD.
השפעת הספורט על תסמיני ADHD:
הספרות המחקרית מראה כי פעילות גופנית וספורט תחרותי עשויים להועיל לאנשים עם ADHD הן בהיבט הקוגניטיבי והן בהיבט הרגשי. בהיבט הקוגניטיבי מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית יכולה לסייע בשיפור הריכוז, הפחתת היפראקטיביות ואימפולסיביות, ולהעלות את רמת המודעות העצמית (Gapin et al., 2015). לדוגמה, במחקר שבוצע בקרב מתבגרים עם ADHD נמצא כי אימון גופני אירובי גרם לשיפור ניכר ביכולות הקשב וברמת הריכוז שלהם לאחר הפעילות (Pontifex et al., 2013). בהיבט הרגשי, פעילות גופנית נחשבת לאמצעי יעיל לשיפור מצבי רוח ולהפחתת מתח, שהם תסמינים נפוצים בקרב סובלים מ-ADHD (Smith et al., 2020). הסיבה לכך טמונה בהשפעה של פעילות גופנית על המערכת הנוירולוגית, ובעיקר על העלייה בהפרשת דופמין ונוראפינפרין, חומרים הנחשבים למווסתי מצב רוח וקשב (Verret et al., 2012). שינויים ביולוגיים אלה מסייעים לשיפור הקשב ולירידה בתסמיני ההיפראקטיביות והאימפולסיביות אצל אנשים עם ADHD.
הפרעת קשב בקרב ספורטאים תחרותיים מענף הטריאתלון- מכשול או ברכה?
כאמור, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מאופיינת בקושי לשמור על קשב ממושך, אימפולסיביות ולעיתים אף היפראקטיביות .(American Psychiatric Association, 2013) עם זאת, מחקרים מצאו כי תכונות אלו עשויות לסייע לספורטאים תחרותיים בענפים מסוימים כמו טריאתלון, ענף המשלב ריצה, רכיבה על אופניים ושחייה. זאת מכיוון שהטריאתלון דורש הסתגלות למצבים משתנים במהירות, שמירה על רמות גבוהות של אנרגיה וריכוז בפרקי זמן קצרים, המאפיינים של הפרעת קשב יכולים להיות יתרון משמעותי.
ספורטאים עם הפרעת קשב עשויים להיות בעלי תגובות מהירות יותר וגמישות מחשבתית, תכונות המאפשרות להם להתמודד עם אתגרים בלתי צפויים במהלך התחרות .(Halperin et al., 2008) יכולת ההתמודדות עם גירויים משתנים היא קריטית בטריאתלון, בו המעברים בין התחומים השונים דורשים הסתגלות מהירה ושינוי כיוון מחשבתי (DuPaul et al., 2012). בנוסף, חלק מהסובלים מהפרעת קשב מדווחים על "היפרפוקוס" – מצב של ריכוז יתר למשך פרקי זמן קצרים המתאפיין בריכוז עמוק במשימה, עד שכל מה שקורה מסביב מאבד תשומת לב באופן כמעט מלא.(Kofler et al., 2020) מצב זה יכול לסייע לספורטאים בתחרויות אינטנסיביות כמו הטריאתלון, בהם נדרש מאמץ פיזי ומנטלי מרוכז בפרקי זמן קצרים.

כיצד הטריאתלון יכול לסייע לסובלים מהפרעת קשב:
הטריאתלון עצמו יכול להוות דרך מועילה להתמודדות עם הסימפטומים של הפרעת הקשב. הפעילות הגופנית המאומצת והמתמשכת הנדרשת בטריאתלון עשויה לסייע בשיפור היכולת הקוגניטיבית ורמות הקשב של הסובלים מהפרעת קשב. מחקרים הראו כי פעילות גופנית אירובית יכולה לשפר את התפקוד המוחי הכולל ואת יכולת השמירה על ריכוז לאורך זמן אצל ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב (Pontifex et al., 2013).
בנוסף, הגיוון שבטריאתלון – היותו ספורט משולב שכולל מספר פעילויות שונות יכול להקטין את תחושת השעמום המאפיינת לעיתים את הסובלים מהפרעת קשב, ולאפשר להם לשמור על עניין ומוטיבציה לאורך זמן (Davis et al., 2011 ). כך, הטריאתלון מאפשר להם לשלב בין פעילות פיזית לבין שמירה על ריכוז במצבים שונים.
הסיוע של פסיכולוג מתחום הספורט לספורטאים עם ADHD:
תפקידו של פסיכולוג מתחום הספורט בעבודה עם ספורטאים עם ADHD הוא קריטי במגוון היבטים. ראשית, הפסיכולוג יכול לעזור לספורטאים אלו ללמוד לנהל את הסימפטומים של ההפרעה בצורה יעילה יותר בעזרת טכניקות לניהול קשב וריכוז, דמיון מודרך, ותרגולי מיינדפולנס (Smith & Weber, 2017). טכניקות אלו מסייעות לספורטאים לשמור על ריכוז במהלך תחרויות, להתמודד עם לחצים, ולפתח אסטרטגיות פעולה יעילות יותר.
בנוסף, הפסיכולוג יכול לעזור לספורטאים עם ADHD להתמודד עם תחושות תסכול הנובעות מהקושי לשמור על ריכוז, ובכך להפחית את הלחץ הנפשי ואת החשש מכישלון. במחקר שנערך על ספורטאים תחרותיים עם ADHD נמצא כי אלו שקיבלו תמיכה פסיכולוגית הראו שיפור בביצועים, ברמת הריכוז ובהתמודדות עם מצבי לחץ (Anthony et al., 2016). כמו כן, עבודה עם פסיכולוג בתחום ספורט מאפשרת לספורטאים להיעזר בטכניקות ארגון וניהול זמן שיכולות להקל על התמודדותם עם הדרישות התחרותיות, ולעזור להם לפתח הרגלים נכונים שיכולים להוביל להצלחה מתמשכת (Swanson et al., 2018).

סיכום
הפרעת קשב עשויה להוות אתגר משמעותי עבור ספורטאים תחרותיים, אך עם תמיכה נכונה, ניתן להפוך חלק מהמאפיינים של ההפרעה ליתרונות תחרותיים. ספורט תחרותי יכול לתרום לשיפור תסמיני ADHD תוך שהוא מסייע בשיפור הריכוז והפחתת היפראקטיביות. בעזרת פסיכולוג מתחום הספורט, ספורטאים עם ADHD יכולים לרכוש כלים להתמודדות יעילה עם התסמינים שלהם ולהפיק את המירב מיכולותיהם, הן בענף התחרותי והן מחוצה לו.
אבישי קמפינסקי
פסיכולוג בתחום הספורט/פסיכותרפיסט CBT
מכון וינגייט האקדמיה למצוינות בספורט
מקורות:
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (5th ed.). Washington, DC.
Anthony, W. M., Barkley, R. A., & Gordon, M. (2016). Managing ADHD in competitive sports: Challenges and solutions. Journal of Applied Sport Psychology, 28(3), 236-251.
Barkley, R. A. (2015). Attention-deficit hyperactivity disorder: A handbook for diagnosis and treatment (4th ed.). Guilford Press.
Cortese, S., et al. (2017). Exercise and ADHD: Evidence, potential mechanisms, and implications for intervention. Current Psychiatry Reports, 19(12), 106.
Gapin, J. I., Etnier, J. L., & Tucker, D. M. (2015). The relationship between physical activity and executive function performance in children with ADHD. Journal of Sport and Exercise Psychology, 37(4), 388-398.
Halperin, J. M., et al. (2020). ADHD in competitive sports: The role of impulsivity and emotional regulation. Clinical Neuropsychology, 34(2), 208-220.
Pontifex, M. B., et al. (2013). The effect of acute aerobic and resistance exercise on working memory and cognitive control in children with ADHD. Journal of Pediatrics, 162(3), 563-568.
Smith, J. C., & Weber, K. D. (2017). The role of sport psychologists in managing ADHD in athletes: Strategies for success. International Review of Sport and Exercise Psychology, 10(2), 153-170.
Swanson, J. M., et al. (2018). Impulsivity and executive functioning in athletes with ADHD: A comparative study. Psychiatry Research, 268, 176-182.
Verret, C., et al. (2012). A physical activity program improves behavior and cognitive functions in children with ADHD. European Journal of Applied Physiology, 112(10), 3201
Comments