אימון קשוב: התערבויות מבוססות מיינדפולנס, קבלה ומחויבות למאמנים בספורט תחרותי

סתיו הרן, גל רוזמרין וד"ר תומר גוטמן

״כל שבידי הוא היום הזה״

 (יעקב רז, מתוך ״כך שמעתי״, 2013)

בשנים האחרונות התבססה ההבנה שלפסיכולוגיה של הספורט יש ממשק משמעותי עם פסיכולוגיה ארגונית, דבר שהוביל למיסוד תת-תחום העוסק במחקר יישומי אודות גישות התערבות ופרקטיקות עבודה של אנשי המקצוע בתחום בתוך מערכות הספורט השונות (Wagstaff, 2019). פלצ'ר וווגסטף (Fletcher & Wagstaff, 2009), גיבשו מסגרת עבודה אשר פותחה בהקשר של עבודה בספורט-עילית, אך רלוונטי לכל הרמות והגילאים. לפיו, אנשי מעשה בפסיכולוגיה של הספורט (Sport Psychology Practitioner) נדרשים לעבודה בארבע רמות: רמה האישית, התוך-צוותית (כגון מערכות יחסים, לכידות, מטרות), הבין-צוותית (קו מקצועי אחיד בין נבחרות נוער לבוגרים, למשל) והארגונית (חזון, אסטרטגיה, למשל). חשוב להדגיש בהקשר הזה שנדרשת הערכה של איש המקצוע לגבי השקעת המשאבים שלו, כמו גם גיבוש פילוסופיה מקצועית ברורה כשנטמע בתוך ארגון.

מבין שלל הנושאים, סוגיית יחסי מאמן–ספורטאי, האקלים שיוצר המאמן בקבוצה והתנהגות המאמן מקבלים תשומת לב מחקרית רבה. ההנחה היא כי לסוגיות אלו השפעה משמעותית על ביצועי הספורטאים ואיכות חייהם. בקונטקסט הזה – ומתוך הבנה שגם למאמנים יש קשיים ואתגרים פסיכולוגיים משלהם -  פותחו התערבויות פסיכולוגיות למאמנים אשר מבקשות לשפר את היכולות התוך-אישיות והבין-אישיות שלהם.

אחת הביקורות המרכזיות שעולות בהקשר של המחקר בנושא התערבויות למאמנים הינה הנטייה לגישה חינוכית, אשר מתארת מהו אימון "נכון" אך לא מציידת את המאמנים בדרכים להוציא אותו לפועל (Allan et al., 2018). כשם שאמירה של רופא לפציינט על הצורך בפעילות גופנית לא בהכרח תוביל לפעולה, כך גם הדרכה פסיכו-חינוכית למאמן לא תוביל לשינוי בפועל.

לתוך הפער הזה נכנסו מחקרי ההתערבות המוצגים במאמר זה, אשר מציגים את מודל ה"אימון הקשוב" כמסגרת בעלת פוטנציאל לשינוי התנהגות ולטיפוח דרכי אימון מיטיבות יותר. מודל זה מתבסס על המדע הקונטקסטואלי-התנהגותי (Hayes et al., 2012) שממנו צמח הטיפול בקבלה ומחויבות (Hayes, 2019). המדע הקונטקסטואלי שואב מרעיונות התנהגותיים, תיאוריות שפה והתפתחותה, ומספק מסד לתכנון התערבויות שמסייעות לאנשים לפעול על פי ערכים ארוכי טווח, תוך יכולת לשאת אי-נוחות בטווח הקצר. מיינדפולנס, כרעיון וכפרקטיקה, נשזר כמנגנון מרכזי בתהליך, המחבר בין ערכים להתנהגות. חשוב לציין כי ההמשגה של ערכים מבטאת – הלכה למעשה –את התוצאות ארוכות הטווח של התנהגות בהווה, באופן שמאפשר התעלות מעל המנגנון האנושי השגור של רדיפה אחר חוויות נעימות ו״יציאה״ מחוויות לא נעימות בטווח הקצר, לטובת התבוננות על ה"עצמי העתידי״, זה שיתבונן ברטרוספקטיבה על עצמו ועל חייו.

בהקשר של מאמנים, בשנים האחרונות פותחה תוכנית ההתערבות ״אימון קשוב״, שבעיקרה שואפת לעזור למאמנים להתבונן בערכים האישיים שלהם, לפעול לפיהם, תוך כדי פיתוח היכולת לשאת חוויותיהם הפנימיות הלא נוחות. התוכנית מתבססת על פרוטוקול המיינדפולנס-קבלה ומחויבות (MAC; Gardner & Moore, 2007) שפותח בהקשר של שיפור ביצועים בספורט ובאופן רחב יותר.  המיינדפולנס נשזר הן כתרגול פורמאלי, אך גם ככזה שמאפשר מרחב פנימי גדול יותר שמאפשר פעולה מתוך בחירה ולא מתוך תגובה אוטומטית למצבים מאתגרים רגשית.

מחקר התערבות. ההתערבות שלהלן הועברה למאמני נוער בכדורסל וטיפוס בישראל ונחקרה במתודולוגיה איכותנית. היא נמצאה כמיטיבה בכללותה, בדגש הגברת תשומת הלב בתהליכי האימון, שיפור בוויסות עצמי ומודעות לחשיבות ביסוס הקשר היציב והלא מותנה עם הספורטאים .(Gutman et al., 2025b) ֿ בעקבות תובנות אלו שולבה גם תיאוריית ההכוונה העצמית המוכרת בתרומתה לאימון שתומך בצרכים הפסיכולוגיים של הספורטאים – קשר, מסוגלות ואוטונומיה – כאמצעי לטיפוח ביצועים ורווחה וכמסגרת תיאורטית-הומינסטית משלימה ל-MAC. במחקר מקביל, הועברה גרסה מקוצרת של ההתערבות ליותר מ־100 מאמני כדורסל בישראל במסגרת התוכנית "יציאה מהמקום", וזכתה לפידבק חיובי (Gutman et al., 2024).

מתוך ממצאים אלו זו צמחה דרך התערבות נוספת. בהשראה מדיאלוג מקביל המתנהל בשדה החינוכי, בו הוכרו היתרונות של העברת התערבויות מבוססות למידה חברתית-רגשית דרך המורה, גובש פרוטוקול אשר מטרתו היא להעביר את התכנים והרוח של התוכנית דרך המאמן אל הספורטאים. במאמר גישוש שנערך על ידי הכותבים  (Gutman et al., 2025a), הועברה ההתערבות על ידי הכותבת הראשונה (ס"ה) במועדון אקרובטיקה תחרותית. סתיו היא מתעמלת בעברה וכיום מאמנת אקרובטיקה, בוגרת מסלול הפסיכולוגיה של הספורט והפעילות הגופנית במכללה האקדמית תל־אביב-יפו וסטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת רייכמן בחטיבת הספורט. הרקע הנ״ל סיפק מצע חשוב של ידע ואפשר העברה ראשונית של הפרוטוקול, תוך רפלקציה שוטפת שלה בין מפגש למפגש.

התוכנית כללה עשרה מפגשים שבועיים, שהועברו על ידי סתיו, בהם שולבו עקרונות מתוך עקרונות גישת MAC עם עקרונות.SDT  במפגשים עסקו המתעמלות בזיהוי ערכים אישיים, הגדרת מטרות, פיתוח מודעות לרגשות ומחשבות, וכלים לוויסות עצמי במצבי לחץ. בין הנושאים שנדונו: ההבדל בין ערכים למטרות, נוכחות קשובה, התמודדות עם מתח בתחרויות, זיהוי מכשולים פנימיים, דיבור עצמי חיובי, ומיקוד בשליטה אישית. נעשה שימוש במטאפורות, תרגולי מיינדפולנס מותאמים לגיל, שיח קבוצתי ותרגולים אישיים. המפגשים שולבו כחלק אינטגרלי משגרת האימונים השבועית, כללו הכנה מנטלית לתחרויות מרכזיות, וחיזקו את תחושת הקשר והפתיחות בין המאמנת לספורטאיות.

ההתערבות נמשכה כשלושה חודשים, וכללה שמונה מפגשי תוכן ושני מפגשי הכנה לתחרויות. לאורך התהליך תיעדה סתיו המאמנת את חוויותיה, ובמשוביה עלו תגובות חיוביות רבות מצד המשתתפות. נראה כי התוכנית חיזקה את היכולת של המתעמלות לזהות ולהתמודד עם חסמים פנימיים, טיפחה גישה מוכוונת תהליך, ושיפרה את הקשר בין סתיו המאמנת לספורטאיות. ייתכן כי העברת התכנים דרך דמות סמכותית כמו המאמנת, היוותה נדבך משמעותי שתרם לנכונות הספורטאיות ללמידה.  עם זאת, יושם כי יישום איכותי דורש הכשרה מקצועית, במיוחד בתחום המיינדפולנס, ואינו מספק מענה מלא לסוגיות מערכתיות. מומלץ לקדם הכשרות מותאמות למאמנים ולבחון יישום בגילאים וענפים נוספים.

מכיוון שמדובר במחקרים ראשוניים, יש לסייג את התובנות שהתגבשו אשר דורשות המשך בדיקה. כחלק מהמאמץ לפיתוח גישת ההתערבות, מתבצע מחקר המשך בהשתתפות גל רוזמרין, מאמן ג'ודו ופסיכולוג בתחום הספורט (בוגר המכללה למנהל), שמעביר את הפרוטוקול לספורטאים אותם מאמן. בסיום התהליך יראיינו את הספורטאים שני סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה של הספורט מהמכללה למנהל – גיא לנדס וגיא כהן – על מנת לחקור את חוויותיהם מהתהליך. כאמור, ייתכן שהעברת התוכנית על ידי איש המקצוע מוסיפה עוד נדבך להשפעתה, ואנו מצפים בסקרנות לתוצאות. אחד האתגרים בתוכנית הוא הכשרת המאמן בהעברתה ולכן נראה כי חשוב שהמאמן יעבור בעצמו את התהליך, ומשם יהיה בשל יותר ליישומו. העניין אפשרי אך דורש הכנה מקיפה.

סיכום ומסקנות כלליות לאנשי המקצוע בתחום

רובנו מבינים את החשיבות של עבודה עם מאמנים. עם זאת, בשל העומס הרב ולעיתים דלילות המשאבים שמאפיינים את חייהם, רבות אנו נתקלים בדרישה – הלגיטימית -  ל״כלים״ וטכניקות מהירות שייסיעו להם בעבודתם. עם זאת, רפלקציה עצמית, ההמשגה (שמאפשרת למאמן להבין למה פועל כמו שפועל), ההכרות עם המוטיבציות הפנימיות השונות והחקירה הפנימית, הן ה-כלי החשוב אשר עשוי בכוחו לטפח ויסות עצמי התנהגות מיטיבה ובונה יותר כלפי הספורטאים. עם טיפוח היכולות הרגשיות והגברת הויסות העצמי (שכמובן, מדובר בתהליך דינאמי, לא לינארי וללא קו סיום)  ניתן לעבור לשלב הבא, והוא העברת התכנים דרך המאמן.

ייתכן שזוהי גולת הכותרת של העבודה המעשית בפסיכולוגיה של הספורט. הספורט בכלל, וביתר שאת הספורט התחרותי, נוטה לעיסוק והדגשת יתר של ה״אני״. אלו מתבטאים בצורך לבלוט, לגבור על היריב, לנצח ולקבל הכרה ומחיאות כפיים.  כאנשי מקצוע, חשוב לשמור על מקום צנוע ובטוח מאחורי הקלעים, ולהשאיר למאמנים ולספורטאים את הבמה. ההתערבות המדוברת עשויה לשזור - בעדינות וסבלנות - תהליכי אימון טובים יותר מבחינה פסיכולוגית באופן שייסייע למאמן להיטיב עם הספורטאים, הן דרך התנהגותו בשגרה, והן דרך התערבות מהסוג שתואר, כמו גם יתרום למסוגלות ולסיפוק מהמקצוע הלא פשוט בו עוסק.

אם זה מצליח, חשוב לזכור לעמוד מהצד ולחייך לעצמנו.

מקורות

Allan, V., Vierimaa, M., Gainforth, H. L., & Côté, J. (2018). The use of behaviour change theories and techniques in research-informed coach development programmes: A systematic review. International Review of Sport and Exercise Psychology, 11(1), 47-69.

Fletcher, D., & Wagstaff, C. R. (2009). Organizational psychology in elite sport: Its emergence, application and future. Psychology of sport and exercise, 10(4), 427-434.‏

Hayes, S. C. (2019). Acceptance and commitment therapy: Towards a unified model of behavior change. World psychiatry, 18(2), 226.‏ Hayes, S. C., Barnes-Holmes, D., & Roche, B. (Eds.). (2001). Relational frame theory: A post-skinnerian account of human language and cognition.‏ Kluwer Academic/Plenum Publishers.

Hayes, S. C., Barnes-Holmes, D., & Wilson, K. G. (2012). Contextual behavioral science: Creating a science more adequate to the challenge of the human condition. Journal of Contextual Behavioral Science, 1(1-2), 1-16.

Gardner, F. L., & Moore, Z. E. (2007). The psychology of enhancing human performance: The mindfulness-acceptance-commitment (MAC) approach. Springer Publishing Company.‏

Gutman, T., Haran, S., & Lev-Arey Dalit (2024). Reflections and insights on a mindfulness, acceptance, and commitment-based (MAC) intervention with complementary Self-Determination Theory (SDT) principles delivered by a coach. Asian Journal of Sport and Exercise Psychology. 4(3), 132-137

Gutman, T., Lev-Arey, D., Erez, T., & Tarrasch, R. (2025). Coach Assist: Assessing Youth Basketball Coaches’ Feedback on Participation in an Acceptance and Commitment Therapy-Based Intervention Incorporating Self-Determination Theory Principles. International Sport Coaching Journal, 1(aop), 1-9.‏

Gutman, T., Lev-Arey, D., Gottlieb, A., & Tarrasch, R. (2025). Integrating the Mindfulness-Acceptance-Commitment Framework with Self-Determination Theory Principles to Promote Need-Supportive Sport Coaching. Psychology of Sport and Exercise, 102893.‏

Wagstaff, C. R. (2019). A commentary and reflections on the field of organizational sport psychology. Journal of Applied Sport Psychology, 31(1), 134-146.‏