סיכום מאמר: "The Outside-Insider Approach in Organizational Sport Psychology"

המאמר נכתב על ידי ד"ר תומר גוטמן וד"ר ישי צור מהחוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו, ופורסם בשנת 2026 בכתב העת Journal of Sport Psychology in Action.. הרעיון עלה במסגרת עבודתם רבת השנים במסגרות הספורט האולימפי בישראל, בו ליוו נבחרות, מאמנים וספורטאים במהלך המחזורים האולימפיים, מריו 2016 ועד היום.

גישת ה-Outside-Insider פותחה כמענה לאתגרים הארגוניים המורכבים עמם מתמודדים פסיכולוגים בתחום הספורט בשדה. הגישה נשענת על הפילוסופיה של הקשריות פונקציונלית (אותה גישה עליה נשען המדע ההתנהגותי ההקשרי, שמהווה את הבסיס ל-ACT), המדגישה יעילות פרגמטית, סביב השאלה ״מה עובד?״, ואינה מחפשת אמת אובייקטיבית ואחידה.

הגישה מציגה את הפסיכולוג כמשתתף-מתבונן, כזה הנוכח ופועל בתוך הארגון, אך שומר על מרחק מסוים שמסייע לו בעבודתו באופן שוטף. באופן מכוון או לעיתים כאסטרטגיית השתלבות, רבים מאנשי המקצוע מתמקמים כחלק אינטגראלי בצוות (ביתר שאת בנסיעות לתחרויות בחו״ל) ונטמעים בשגרת היום-יום של הקבוצה והשתתפות בפעילותה הטבעית. כך למשל הפסיכולוג לעיתים מבצע משימות שאינן חלק מתפקידו הקלאסי, כגון קניית מים, סיוע טכני בחדר הכושר, הכנת ציוד, או עזרה למאמן לפני תחרות.

השתתפות (Insider) – היות הפסיכולוג חלק משיגרת הנבחרת

מעורבות זו משדרת גמישות ואותנטיות, ומאפשרת לפסיכולוג להיתפס כאדם נגיש ומחויב, ולא רק כדמות מקצועית פורמלית ומרוחקת. בכך ניתן להפחית חשדנות או התנגדות מצד מאמנים וספורטאים, וליצור חוויה של אכפתיות אמיתית. יתרה מכך, שמירת מרחק משיגרה זו עלול ליצור חוויה של ניכור ו״מורמות מעם״, באופן שיקשה על ההשתלבות בצוות ובנבחרת. עם זאת, לגישה זו לא מעט מחירים וסכנות, בדגש על פריצת הגבולות המחייבים מבחינה מקצועית ואתית. על כן, יש להקפיד על גבולות מקצועיים ברורים: הימנעות משיתוף יתר אודות חייו ורגשותיו של הפסיכולוג, הימנעות משיח פוליטי, משיח על הנפשות הפועלות בקבוצה, באיגוד, ובכלל, כמו גם מסיטואציות שעלולות לטשטש גבולות (כמו הליכה משותפת לקניות). כל פעולה צריכה להיות עם רציונל מקצועי ואתי, ומחויבות לבחינה של התרומה שלה לקבוצה.

 התבוננות (Outsider) - שמירה על פרספקטיבה גמישה ללא הזדהות יתר

ההיטמעות בארגון מאפשרת הבנה עמוקה של הדינמיקות, אך טומנת בחובה סיכון להזדהות יתר. מעורבות רגשית מוגברת עלולה להוביל להישאבות לקונפליקטים או להשפעה לא מאוזנת של הצלחות וכישלונות, באופן שפוגע בשיפוט המקצועי. מכאן שהפסיכולוג נדרש לשמור על עמדה מקצועית, מבוססת ומרוחקת באופן יחסי, גם כשהוא מעורב ומושקע בקבוצה. לדוגמה, ברגעי אופוריה לאחר ניצחון, עליו לשמר מיקוד מקצועי ולהחזיר את המערכת למשימה הבאה וברגעי כישלון עליו לדגמן יציבות, שקט וויסות.

סיכום

השילוב בין השתלבות עמוקה בארגון לבין שמירה על מבט חיצוני ומאוזן מאפשר התערבויות מדויקות יותר, תוך שמירה על רווחת הספורטאים ועל אפקטיביות מקצועית. אלו נתמכים על ידי בניית קשר ויחסים מקצועיים כמו גם אסטרטגיות לתחזוקה ודאגה עצמית.

אבני הבניין של הגישה:

1. התאמה למאמן הראשי: המאמן מהווה דמות מרכזית בארגון. בניית אמון עמו דורשת הקשבה, צניעות ולעיתים גם גמישות מסוימת סביב עמדותיו ואמונותיו, עד ליצירת בסיס לדיאלוג פתוח.

2. הדרכה מקצועית: הדרכה זו חיצונית מאפשרת עיבוד חוויות, מניעת הזדהות יתר וחיזוק הפרספקטיבה החיצונית.

3. עמדת Non-self: הסטת הפוקוס מהפסיכולוג אל צורכי הלקוחות, תוך ויתור על אגו או צורך בהכרה.

4. חיבור לערכים מקצועיים: שימוש בערכים כמצפן לפעולה, במיוחד במצבי לחץ או עמימות.

5. רגשות כמקור מידע: מודעות לחוויות הרגשיות ככלי להבנה, לצד הימנעות מהישענות בלעדית עליהן ללא עיבוד אנליטי.

6. חוזיה פסיכולוגי: תיאום ציפיות ברור לגבי תפקיד, גבולות וסודיות. אתיקה מוקפדת ונוקשה.

7. נוכחות: השתתפות פעילה בסביבה הלא-פורמלית מאפשרת איסוף מידע והתערבות בזמן אמת (נוכחות קבועה באימון, למשל).

8. איסוף מידע ישיר: היכרות עמוקה עם השפה והתרבות הארגונית מאפשרת התאמת ההתערבות.

9 . שיתוף פעולה רב-מקצועי: עבודה עם אנשי צוות נוספים להשפעה עקיפה על האקלים המנטלי.

חסרונות ואתגרים

טשטוש גבולות עלול להוביל לפגיעה בסמכות של הפסיכולוג, או לעורר חשדנות בנוגע לנאמנותו. בנוסף, מעורבות במשימות יומיומיות עשויה להיתפס כחולשה בעיני סביבות המדגישות היררכיה וסמכות.

מסקנות

גישת ה-Outside-Insider מדגישה את המורכבות הייחודית של עבודה פסיכולוגית בתוך ארגוני ספורט, במיוחד בהקשרים של נוכחות מתמשכת והתערבות בזמן אמת. היא מציעה מסגרת פעולה המדגישה גמישות, צניעות ואיזון בין קרבה לריחוק. העמדה הכפולה, של מעורבות לצד מרחק יחסי, מאפשרת הן שיפור ביצועים והן קידום רווחת הספורטאים. המחברים מציעים כי השתלבות פעילה במחזור החיים הארגוני, לצד שמירה על מיקוד מקצועי, מאפשרת הבנה עמוקה של הדינמיקה מבלי לאבד כיוון. הם מדגישים כי התחום עדיין מתפתח, וקוראים להמשך שיתוף ידע ולבחינה ביקורתית של הגישה.  בהיבט ההכשרה, יש צורך להכין פסיכולוגים לעבודה במתח שבין קרבה למרחק, תוך פיתוח גמישות מחשבתית ופתיחות. למרות שמדובר בגישה שאינה בהכרח נוחה או מוכרת, המחברים טוענים כי מעורבות אנושית וקרובה היא מרכיב חיוני בעבודה בארגוני ספורט.